תשובות לשאלות נפוצות

תשובה: במרכז השן יש חלל ובו רקמה רכה הנקראת מוך השן. רקמה זו מכילה בין השאר עצבים וכלי דם המספקים את השן. טיפול שורש הוא טיפול שמטרתו לסלק את כל הרקמה הרכה שבחלל המוך, לחטא את חלל המוך מחיידקים ולסתום את חלל המוך כך שחיידקים יתקשו להתיישב בו בעתיד.

תשובה: לצורך בטיפול שורש יכולות להיות סיבות שונות.

הסיבה השכיחה ביותר היא זיהום רקמת המוך בחיידקים. זיהום כזה עלול להגרם משבר בכותרת השן שלא טופל בזמן, מעששת עמוקה (חור), סתימה עמוקה, דלף שולי ליד סתימה ישנה, כתר שהתאמתו לקויה ועוד. במקרים אלו ודומיהם חודרים חיידקים לתוך רקמת המוך וגורמים לנזק בלתי הפיך, המחייב טיפול שורש.

סיבה שניה היא חבלה. חבלות בשיני חזית שכיחות בעיקר בילדים, נפילה מאופניים או בעת משחק, אך לעיתים מתרחשות גם במבוגרים. חבלות אלו עלולות לגרום לפגיעה בלתי הפיכה במוך השן שתחייב טיפול שורש.

סיבה שלישית היא צורך שיקומי. במקרים בהם רופא השיניים רוצה להשתמש בשן מסוימת כמאחזת לגשר או תותבת, והכנת השן לצורך זה מחייבת טיפול שורש, או שהוא מבקש לבצע טיפול שורש בשן כדי לחסוך סיבוכים מיותרים בעתיד.

תשובה: בשונה מרקמות אחרות בגוף, יכולת הריפוי העצמי של רקמת המוך מוגבלת מאד. במקרים המתוארים לעיל, (בתשובה לשאלה הקודמת), אם לא יבוצע כל טיפול, הזיהום החיידקי יגרום להדרדרות בריאותית שניתן לתאר בארבעה שלבים.

בשלב הראשון גורם הזיהום לדלקת במוך השן. בשלב זה השן רגישה מאד לקור (שתיה קרה או אויר קר גורמים לכאב חזק וממושך). עלולות להיות גם התפרצויות של כאב פתאומי חזק מאד. בהמשך יורדת הרגישות לקור ומופיעה רגישות לחום וללעיסה.

בשלב השני יוביל התהליך הדלקתי לנמק של מוך השן. בשלב זה לא תהיה רגישות לקור ואולי אף לא לחום אך תהיה רגישות ללעיסה ומגע. רקמת המוך שעברה נמק תהווה כר נוח להתרבות חיידקים.

בשלב השלישי החיידקים שהתרבו בתוך חלל המוך יצאו מתוכו לעצם הסובבת את השורש ויגרמו בה זיהום ודלקת. בשלב זה השן רגישה מאד לכל מגע והשן כואבת אף ללא שום מגע.

בשלב הרביעי מובילה התגובה הגופנית לנפיחות של האזור הסמוך לשן. בדרך כלל התפרצות של נפיחות מלווה בירידה של רמת הכאב.

תשובה: חידוש טיפול שורש, כשמו, הוא ביצוע חוזר של טיפול שורש שנעשה בעבר.

תשובה: לעיתים, בחלוף הזמן, מסתבר שטיפול השורש שנעשה לא פתר את כל הבעיות שבגללן נעשה או לחילופין, יצר בעיות חדשות. תחושות של אי נוחות בלעיסה, כאבים באזור, נפיחות, הפרשת נוזלים או מוגלה מאזור השן, כל אלו עשויים להעיד על כשלון טיפול השורש. צילום רנטגן יכול, לעיתים, לאשש ממצאים אלו. לעיתים צילום הרנטגן לבדו הוא העדות לצורך בביצוע חידוש טיפול שורש, כאשר נראה אזור דלקתי בעצם סביב קצה השורש. אזור שלא היה קים לפני כן, או שגדל מאז התיעוד האחרון.

יש מקרים בהם, מבחינת הרגשת המטופל אין כל בעיה, וגם צילום הרנטגן לא מעיד על כל בעיה, אך המראה של טיפול השורש עצמו מעיד על כך כי אינו עומד במדדים הרצויים לנו. במקרים אלו, אם השן מיועדת לשיקום או לטיפול כלשהו כגון ביצוע מבנה או החלפתו, יבקש הרופא המטפל לבצע חידוש טיפול שורש כדי לצאת מידי הספק ולהמשיך את הטיפול על קרקע בטוחה.

תשובה: קל יותר ובטוח יותר לבצע טיפול שורש ראשוני כראוי, מאשר לבצע חידוש טיפול שורש. לעיתים, טיפול שורש ראשוני שלא נעשה כראוי, מחייב חידוש טיפול שורש ארוך ומסובך, ולעיתים אף אינו מאפשר אותו כלל. ככלל ברפואה, הטיפול הטוב ביותר הוא המניעה. מחקרים מראים כי סיכויי ההצלחה של טיפול שורש ראשוני גבוהים יותר מאשר סיכויי ההצלחה של חידוש טיפול שורש לטיפול שנעשה שלא כראוי.  לכן עדיף לבצע את טיפול השורש הראשוני בתנאים הטובים ביותר כדי למנוע את הצורך בטיפול חוזר.

תשובה: רפואת שיניים מודרנית היא מקצוע רחב היקף. התמקדות בתחום מסוים מאפשרת לשפר את טיב רפואת השיניים הניתן למטופל. ההתמקדות מאפשרת התעדכנות שוטפת בחידושים בתחום, רכישת ציוד יקר המשרת טיפולים בתחום זה בלבד, ומאפשרת התמקצעות בביצוע פעולות מסובכות הדורשות ניסיון רב. רופא השיניים שלך מעדיף שאת טיפול השורש יבצע רופא המיומן בתחום זה, כך שהוא יוכל להתמקד בשיקום הפה.

תשובה: ההתקדמות המרשימה בתחום השתלים הדנטליים פותחת בפנינו אפשרויות טיפוליות רבות ומגוונות שלא היו קימות לפני כשלושים שנה. עד כדי כך שנוצר מקום להצגת השאלה האם לטפל בשן שלי ולשמור אותה בפי או לעקור אותה ולהעדיף שתל זר. רק לצורך הדגשת המהפכה, חישבו לרגע, האם הייתם שוקלים אותו שיקול לגבי אצבע תותבת, יד או רגל מלאכותיים במקרה של פציעה? לשמחתנו המצב בתחום השתלים הדנטליים טוב בהרבה משאר ההשתלות בגוף. ננסה להעמיד את השיקולים אלו לעומת אלו. לשן הטבעית יש מספר יתרונות על פני השתל. לדוגמה: 1. שן טבעית מוחזקת בפה על ידי מערכת סיבים משוכללת (הליגמנט הפריודנטלי). מערכת סיבים זו מאפשרת לנו לחוש לחץ, כך אנו יכולים להבדיל בין אוכל רך לקשה, מאפשרת נידות מסוימת לשן ומאפשרת הזזה אורתודונטית של השן. המערכת הזו אינה קימת סביב השתל. השתל אחוז בעצם בלבד, ולכן יתרונות הליגמנט הפריודנטלי לא קימים בו. 2. השיניים האחוריות, המלתעות והטוחנות הן שיניים רב שורשיות בדרך כלל. ריבוי השורשים תורם ליציבותה של השן ולאחיזתה בפה. מספר השורשים ופיזורם גם מתאימים לגודל הכותרת ולגודל המשטח הלעיסי, כך שבשן טוחנת בעלת שטח גדול, מתפזרים כוחות הלעיסה על פני שניים או שלשה שורשים גדולים ורחבים. השתל הדנטלי מדמה שורש אחד בלבד. כדי להתגבר על חיסרון זה פותחו פתרונות שונים, שתל ארוך, רחב או מספר שתלים מחוברים זה לזה. 3. מראה בריא ויפה של חיוך מלא שיניים מורכב גם מרקמת חניכיים בריאה ויפה. מראה החניכיים וצורתם מושפעים מגורמים רבים. אחד הגורמים הוא יחסי הגומלין בין החניכיים לשיניים הסמוכות. כשמחליפים שן בשתל משתנים יחסי גומלין אלו. כשמחליפים שתי שיניים סמוכות בשני שתלים היחסים משתנים עוד יותר וקשה ליצור מראה חניכיים טבעי כבעבר. לפתרון בעיה זו ניתן לבצע ניתוחי חניכיים נוסף על ניתוח השתלים. ניתן להשתמש במבנים מיוחדים לשתלים המחקים את צורת השורש הטבעי ומאפשרים תנאים נוחים יותר ליצירת מראה חניכיים טבעי. סיבות אלו ועוד מביאות למסקנה כי שתל מהווה תחליף טוב וראוי לשן חסרה אך אינו סיבה טובה לעקירת שן קיימת. מחקרים סטטיסטיים שנעשו לאחרונה מראים ששיעורי ההצלחה של טיפולי שורש דומים מאד לשיעורי ההצלחה של שתלים דנטליים.בשני המקרים שיעורי ההצלחה גבוהים מאד. חשוב לזכור שעקירת שן הוא טיפול בלתי הפיך.

לסיכום, ההחלטה האם לבצע טיפול שורש בשן ולהצילה או לעוקרה ולבצע שתל צריכה להישקל על ידי המטופל והרופא המטפל מתוך ראית מכלול השיקולים. הימנעות מטיפול השורש כשיקול בודד אינה מצדיקה בדרך כלל ביצוע שתל.

תשובה: מיקרוסקופ טיפולי מאפשר עבודה בהגדלה של עד פי 26 . הדבר מאפשר ראיה טובה יותר של האזור המטופל ולפיכך גם טיפול טוב יותר ומתאים יותר.

תשובה: הסנסור הדיגיטלי מחליף את הצילום הישן. הוא מאפשר צילום ברמת קרינה הנמוכה בכשמונים(!) אחוז מזו הדרושה לצילום רגיל. הוא מאפשר קבלה מידית של התוצאות ללא המתנה לפיתוח הצילום. הוא מאפשר שמירת צילומים כקובץ במחשב והעברתם באמצעים מגנטיים או באינטרנט. צילום כזה מאפשר עיבוד התמונה במחשב ומיצוי מירב הנתונים מהצילום.

תשובה: הריון מחיב התיחסות מתאימה באופן הטיפול אך ברוב המקרים אפשר לבצע טיפול שורש במהלך הריון. באמצעים העומדים לרשותנו היום ניתן לצמצם מאד את כמות הקרינה ההכרחית אליה תחשף המטופלת. שימוש במוקם חוד אלקטרוני והתבססות על צילומים קודמים שנעשו, יכולים לאפשר טיפול שורש ללא צילום כלל. אם בכל זאת דרוש צילום, ביצועו בעזרת סנסור דיגיטלי מקטין את כמות הקרינה הנדרשת בכשמונים אחוז.

תשובה: טיפול שורש נחשב בעבר לטיפול כואב במיוחד. הסיבה לכך היתה שהטיפולים נעשו ללא שימוש בחומרי הרדמה מקומיים. היום עומדים לרשותנו חומרי הרדמה מקומיים מעולים המאפשרים טיפול ללא כאב. מבחינה זו טיפול שורש אינו שונה מטיפול שיניים אחר הדורש הרדמה מקומית. במקרים מיוחדים ניתן גם להשתמש בגז הצחוק הגורם להקטנת החרדה והגברת שיתוף הפעולה של המתרפא.

תשובה: לצורך ביצוע טיפול השורש על הרופא לחדור לחלל המוך דרך כותרת השן. חלל גישה זה יסתם בסוף הטיפול בסתימה זמנית, שתוחלף על ידי הרופא המפנה. ברוב המקרים אין שוני גדול במראה השן לאחר טיפול השורש.

תשובה: טיפול שורש הוא מעין טיפול כירורגי זעיר, לכן יתכן שתהיה רגישות כלשהי באזור לאחר הטיפול. במהלך טיפול השורש הוצאנו מתוך השן את העצבים, ולכן לא תיתכן כל תחושה של קור או חום בשן זו, אך יתכנו תחושות הבאות ממערכת האחיזה של השן ומהעצם. תחושות של רגישות בלעיסה בימים הראשונים לאחר הטיפול עלולות להיות, ואמורות לחלוף תוך שבוע עד שבועיים. במקרה של כאבים חזקים או נפיחות כדאי ליצור קשר עם הרופא שביצע את טיפול השורש.

תשובה: ככל שפרק הזמן בין טיפול השורש לבין החלפת הסתימה הזמנית שבכותרת השן בשחזור קבוע יקטן – כן יטב. לכן רצוי לחכות כשבוע עד שבועיים כדי לודא שמהלך הריפוי תקין ותואם את ציפיותינו, ולאחר מכן לבצע את השחזור הקבוע. המתנה ארוכה מדי עלולה לחשוף את טיפול השורש לנוזלי הפה ועלולה לגרום לזיהום מחודש של תעלות השורש. מחקרים מראים שאי ביצוע שחזור סופי מתאים לאחר ביצוע טיפול שורש עלול לגרום לכשלון הטיפול כולו, ובסופו של דבר, עלול להביא לאיבוד השן.